קצבת אלמנה — קצבת אלמנה — בית המשפט העליון דחה תביעת אלמנה לקבלת קצבה, וציין החלטה מכרעת במקרה המדגים את המורכבות של חוקי הפנסיה לעובדים אזרחיים בפנסיה. המקרה נסב סביב סירוב משרד רשם החשבים להעניק קצבה לאלמנתו של עובד אזרחי שפרש, בטענה שנישואיהם נערכו לאחר פרישתו.
בעלה פרש מהעבודה ב-1 בפברואר 1986, והזוג התחתן ב-11 בדצמבר 2000. הוא נפטר ב-2016, זמן קצר לאחר שהאלמנה הגישה בקשה לקצבה ב-30 במרץ באותה שנה. הבקשה נדחתה בהתבסס על הסעיף 37(3) של החוק הרלוונטי, הקובע שנישואים שנערכו לאחר הפרישה אינם מזכים בקבלת קצבת אלמנה.
האלמנה ערערה על ההחלטה בבית המשפט המנהלי, שהחליט תחילה לטובתה. בית המשפט קבע שסעיף 37(3) אינו חוקתי, בטענה כי הוא מפר את עקרון השוויון בכך שהוא מטפל במצבים דומים בצורה שונה. פסק הדין התייחס למקרה קודם, הידוע כהחלטת דיאס, שעורר סוגיה חוקתית בקשר לחוק ההגרלות.
במקרה דיאס, קבע בית המשפט כי העדר הסדרה חקיקתית לא יתקן על ידי התערבות שיפוטית, כיוון שזה ישנה את תפקידו מפרשנות לרפורמה חקיקתית. עמדת בית המשפט המנהלי הצביעה על פגם ביישום החוק ביחס למצב האלמנה.
עם זאת, פסק דינו של בית המשפט העליון הגיע לבית המשפט לערעורים, שם בוטל פסק הדין הראשוני. בית המשפט לערעורים הבהיר כי טווח החלטת דיאס אינו מוגבל למקרים חסרי הוראות חוקיות בלבד, אלא יכול לחול גם במקרים שבהם מבוקשות תיקונים לחוקים קיימים.
בית המשפט החוקתי העליון, שכלל תשעה שופטים, פסק פה אחד כי בקשתה של האלמנה לא ביקשה לפרש ישירות את סעיף 37(3). במקום זאת, ביקשה לפרש מחדש את המשמעויות של החלטת דיאס. בית המשפט ציין כי טענת המבקשת על פרשנות שגויה דורשת התייחסות על פי סעיף 28 של החוקה.
בפסקדין ציינו השופטים, "ללא קשר לשאלה האם החלטת בית המשפט לערעורים נכונה, אנו פוסקים כי השאלה המשפטית שנוסחה אינה נופלת תחת אף אחת מהתנאים שקבעת סעיף 9(2)(ג)." הם סיכמו כי הבקשה היא למעשה בקשה מוסווית לבחינת נכונות החלטת בית המשפט לערעורים, שאינה בתחום סמכותם.
