אנטוניו חוסה סגרו, הנשיא הנבחר הסוציאליסטי של פורטוגל, קיבל תמיכה עזה מאזרחים פורטוגזים בקפריסין, כאשר זכה בשלושה רבעים מהקולות שהושפעו בסיבוב הגמר האחרון לנשיאות.
בסך הכל, סגרו זכה ב-12 קולות, בעוד שהיריב הימני שלו, אנדרה ונטורה, קיבל ארבעה קולות, ושני קולות הוכרזו כלא חוקיים. בחירות אלו סימנו את סיום התהליך של שני סיבובים, שכן פורטוגל מחייבת עריכת סיבוב גמר אם אף מועמד אינו זוכה בלמעלה מ-50 אחוזים מהקולות בסיבוב הראשון.
במהלך הסיבוב הראשון שנערך בינואר, סגרו התמודד עם מציאות מאתגרת יותר, וזכה רק בשלושה קולות בקפריסין לעומת ששת הקולות של ונטורה, ושמונה הקולות של המועמד המרכזי ז'ואו קוטרין דה פיגיירדו. עם זאת, לאחר שפרש דה פיגיירדו מהמירוץ, נראה כי מספר ניכר מתומכיו העבירו את תמיכתם לסגרו, מה שהוביל לניצחונו המכריע בסיבוב השני.
הניצחון הכולל של סגרו במירוץ לנשיאות היה משמעותי, עם 66.8 אחוזים מסך הקולות, שהם כמעט 3.5 מיליון קולות ברחבי המדינה, בעוד שונטורה קיבל 33.2 אחוזים. לאחר הבחירות, סגרו הביע הכרת תודה על האמון שניתן לו על ידי הבוחרים הפורטוגזים, ואמר, "התשובה שהעם הפורטוגזי נתן היום, המחויבות שלהם לחירות, לדמוקרטיה ולעתיד ארצנו, מרגשת אותי טבעית וגאה בעם שלנו."
הוא התחייב לשמור על נאמנות ושיתוף פעולה מוסדי עם הממשלה, ואמר, "לעולם לא אהיה כוח נגד, אלא אהיה נשיא שדורש כשזה נוגע לפתרונות ולתוצאות." זאת משקפת את האיזון בין הרשויות במערכת החצי-נשיאותית של פורטוגל, שבה לנשיא הסמכות לאשר או להטיל וטו על חקיקה פרלמנטרית.
בגיל 63, לסגרו רקורד פוליטי עשיר. הוא החל את דרכו הפוליטית בשנת 1991 כאשר נבחר לפרלמנט. הוא שימש כשר ללא תיק בממשלת ראש הממשלה לשעבר אנטוניו גוטרש בין השנים 1997 ל-1999, ולאחר מכן החזיק בתפקיד בפרלמנט האירופי לפני שחזר לפוליטיקה המקומית בשנת 2001.
הובלתו את המפלגה הסוציאליסטית החלה בשנת 2011, שבה הוביל את המפלגה להצלחות ניכרות בבחירות המקומיות והאירופיות. עם זאת, בעקבות אתגרים פנימיים במפלגה, פרש מהנהגה בשנת 2014. לאחר הפסקה מפוליטיקה בקדמת הבמה, סגרו הודיע על מועמדותו לנשיאות ביולי אשתקד וקיבל את אישור מפלגתו ב-19 באוקטובר.
כאשר סגרו מתכונן לתפקידו החדש, הקהילה הפורטוגזית בקפריסין הביעה את תמיכתה, המשקפת תחושה רחבה יותר בקרב הגולים הנלהבים לשינוי ולהתקדמות בפורטוגל. ההיענות הגבוהה והתוצאות מקרב הבוחרים בקפריסין מדגישים את חשיבות הפזורה בעיצוב הנוף הפוליטי בארץ.
