חששות לעתיד ללא ילדים מורגשים היטב בגבעות לימסול, שם לב חיי הקהילה—בית הספר הכפרי—כעת בסכנה. באגיוס אמברוסיוס, בית הספר היסודי המקומי, שהיה לו רק שמונה תלמידים בשנה שעברה, לא ייפתח מחדש עם תחילת שנת הלימודים החדשה, מה שיוביל להעברת התלמידים לבית הספר קיוווידס הסמוך.
סטליס גרגוריו, מנהיג הקהילה, הביע את דאגותיו ואמר, "היה לנו רק בית ספר יסודי אחד. היו לו שמונה תלמידים בשנה שעברה. הוא נסגר כעת, והתלמידים יועברו לקיוווידס." למרות שמפגעי השריפות שפקדו לאחרונה חלקים מהאזור לא פגעו בבניין הבית ספר, ההשפעה הפסיכולוגית הפריעה למשפחות. גרגוריו הוסיף, "אבל השריפה עדיין הזעזעה את המשפחות."
בתקווה לשמר תושבים צעירים, גרגוריו מקדם פתיחת גן ילדים חדש לילדים בגילאי שלוש עד חמש. "הייתה לי פגישה עם פקיד חינוך. אנו מחכים לפתוח גן ילדים שיקבל ילדים בגיל שלוש עד חמש," אמר.
גורגוס ייאלורידס, קצין החינוך הראשון בפאפוס, הכיר בבעיות הרחבות המשפיעות על בתי הספר בכפרים בקפריסין, וציין ששינויים דמוגרפיים וחברתיים משחקים תפקיד משמעותי. הוא אמר, "תחזוקת בתי הספר בכפרים בקפריסין היא סוגיה חשובה, במיוחד כשמתחשבים בנושאים הקשורים לשיעורי הילודה הנמוכים, הגירה פנימית ושינויים דמוגרפיים." החלטות על סגירת בתי ספר או איחודם מתקבלות על ידי הממשלה, ולא רק על ידי משרד החינוך.
בישיבת ממשלה שהתקיימה ב-24 באפריל הוחלט להשעות את בית הספר היסודי אגיוס אמברוסיוס, עם תוכניות לאיחודו עם בית הספר היסודי פנו קיוווידס שיתחילו בשנה הלימודים 2025-2026. עם זאת, בתי ספר קטנים יותר עם פחות מ-15 תלמידים עשויים להמשיך לפעול בהסדרים מיוחדים, בעיקר בהתבסס על בידוד גאוגרפי וצורכי סוציו-אקונומיים.
אנדראס, אב לשתיים בת שש באגיוס אמברוסיוס, הביע את דאגותיו לגבי המעבר. "אנחנו לא רוצים שביתנו ייסע שעות ארוכות לבית הספר," אמר. "כבר היו לנו ספקות לגבי הישארות. אחרי השריפה, ועם עתיד בית הספר הבלתי ודאי, התחלנו לבחון אפשרויות בעיר."
מתאוס פרוטופאפאס, מנהיג קהילת ווני, שיתף שבית הספר היסודי שלהם נסגר לפני שנים עקב חוסר תלמידים, מה שאילץ את הילדים לנסוע יומית ללימסול באוטובוס. "הגענו לנקודה שבה נשארו כל כך מעט ילדים בגיל בית ספר בכפר," אמר. "כמה משפחות נשארו, אבל אם שירותים כמו בתי ספר לא קיימים, קשה לשמור עליהם."
שריפות האחרונות החריפו את החששות, במיוחד לגבי אמצעי מניעת אש על קרקעות פרטיות. פרוטופאפאס הסביר, "אנחנו מנקים כל שנה, אבל אין לנו אפשרות לטפל בחלקות פרטיות אלא אם הבעלים מאפשר זאת." פער משפטי זה השאיר משפחות חשופות, כאשר כמה מתכננות כבר לעזוב. מריה, אם רומנית לשניים המתגוררת בווני, השתקפה, "הבית שלנו לא נשרף, אבל האש הייתה כל כך קרובה. הילדים היו מזועזעים. זה גרם לנו לחשוב ברצינות לעזוב, אולי חזרה לרומניה אם בית הספר ייסגר, או לפחות ללימסול, שם לא נרגיש כל כך מבודדים."
יאורלידס הרגיע משפחות שנפגעו מהשריפות ואמר כי אין מגמה משמעותית בקרב נפגעי השריפה לעזוב את בתי הספר. הוא ציין משפחה שביתה נהרסה אך בחרה להישאר בקהילה למען חינוך ילדיהם. "בשום מקרה מתוך מקרים של נפגעי השריפות שנבדקו לא הייתה כוונה לעזוב את בית הספר בו הם למדו," הוא ציין.
בסוני-זנקיה, המנהיג המקומי ניקוס ויקיס אישר שבתי הספר שלהם לא ניזוקו, אך הטלטלה הרגשית בקהילה משמעותית. "השתמשנו בבית הספר כמרכז חלוקה במהלך השריפה," אמר. "הבניין היה בסדר, אבל האנשים, ובעיקר הילדים, מזועזעים." ויקיס קרא לתמיכה מוגברת והדגיש את הבעיות הממושכות בשירותי החינוך המוקדם באזור.
עם משפחות בסוני-זנקיה המביעות צורך דחוף בגני ילדים, אלני, אם לילד בן ארבע, התמודדה על חוסר אפשרויות חינוכיות. "אין מקום אליו הוא יכול ללכת. אם לא נקבל גן ילדים בקרוב, כנראה נעבור לעיר אחרת."
יאורלידס הדגיש את חשיבות הקמת גני ילדים קהילתיים לתמיכה באזורים כפריים, וציין שאלו מוסדות פרטיים שממומנים על ידי המדינה. הוא הסביר, "הקמת גני ילדים קהילתיים היא צעד חשוב לתמיכה בקהילות קטנות שאין להן גני ילדים ציבוריים או שאינם יכולים להירשם בהם עקב מגבלת גיל."
בלופו, ראש מועצת הקהילה יואני ניאופיוטו אישר שכל הילדים המקומיים כיום לומדים בבתי ספר מחוץ לכפר. "כאן כבר אין תלמידים. המשפחות האחרונות עם ילדים קטנים או שעזבו או שמשכו אותם כל יום מחוץ לכפר."
כשמנהיגי הקהילות משקפים על העתיד, המסר ברור: בלי בתי ספר, הכפרים בסכנת הכחדה. גרגוריו אמר בנחרצות, "בתי ספר אלו הם הדבק שהופך כפרים קטנים לאחדות. אם נאבד אותם, נאבד את המשפחות, ועם זה, את העתיד."
