שייכות — מציאת שייכות באבל היא מסע עמוק שרבים חווים, כפי שמוצג בנובלת הבכורה של מתיו פיליפ לונג. שכותרתה החיים ממשיכים בלעדיך ובלעדיי, העלילה מתפתחת ברקע של קפריסין, שם אדם שב למקום לידתו לאחר מותה של אימו. דרך חקירתו, לונג שואף לחשוף את מהות אמו ואת הזיכרונות המשותפים שלהם, תוך טווה סיפור מרגש על אובדן, זיכרון וזהות.
צילום: cyprus-mail.com
שייכות ב: הרהורים אישיים ורשימות יומן
לונג התחיל לכתוב את מה שיהפוך לנובלה שלו כדרך להתמודד עם האבל העמוק שלו. "מעולם לא הייתה כוונה שמישהו אחר יקרא את זה," הוא משתף, יושב בלב התוסס של ניקוסיה, העיר שהוא כעת קורא לה ביתו. הסיפור נולד מרשימות יומן שנוצרו במהלך מסעיו לקפריסין אחרי מותה של אמו. מצויד במצלמה ומחברות, תיעד את רגשותיו וחוויותיו, בניסיון למצוא חיבור מוחשי לאמו דרך הנופים שהיא אהבה.
צילום: cyprus-mail.com
צמיחה דרך הכתיבה
כשהתעמק לונג בכתיבתו, מצא ריפוי במעשה הביטוי. "הספר הזה היה ניסיון להבין את האבל שלי, וגם ליצור שפה עבורו," הוא מסביר. מילותיו מהדהדות אותנטיות, מעוצבות על ידי מערבולת הרגשות שקשורה לאובדן. הקצב ובחירת המילים משקפים כבוד עמוק לנושא, והופכים את חווייתו לנגישה לאלה שחוו כאב דומה.
מסע אל העבר
המסע של לונג חזרה לקפריסין לא היה רק חזרה פיזית אלא גם עלייה לרגל רגשית. נולד באגיוס ניקולאוס, דקליה, בסיס צבאי בריטי, שנותיו המוקדמות התמלאו בסיפורים על קפריסין ששיתפה אמו. אף שאין לו זיכרונות אישיים מלחיות שם, הזיכרונות החדים שלה הטמיעו בו תחושת שייכות. "אני זוכר לא פעם שכשעוד הייתי ילד, במקום לקרוא סיפור לפני השינה, היא הייתה מוציאה אלבומי תמונות," הוא נזכר, ומפרט רגעים מחייהם בקפריסין. הכמיהה הזו לחיבור דחפה אותו חזרה לאי.
מחפש חיבור בין כאב האובדן
בהתחלה, לונג ניגש לשובו כפרויקט צילום, בתקווה לשחזר תמונות יקרות מהילדות. עם זאת, כשפנה לכתיבה, הנרטיב התפתח, והוביל אותו לחקור נושאים עמוקים יותר של זיכרון ושייכות. "ככל שכתבתי יותר, מצאתי ריפוי צורה זאת של הבעה," הוא משקף, ומכיר בכוח המשתנה של הסיפור בניווט האבל.
הטבע המורכב של האבל
חווייתו של לונג באובדן אמו הייתה פתאומית ומעוררת השתאות. "גילינו שהיא חולה סופנית, והיא מתה שלושה שבועות מאוחר יותר," הוא משתף, ומדגיש את מהירות האבל. נרטיבו תופס את המורכבות של האבל לא רק על אובדן אדם אהוב אלא גם על חלק מהעצמי שמשתנה ללא היפוך. "זה גם על הניסיון לאבל את החלק הזה בעצמי," הוא מציין, כשהוא מתמודד עם המציאות החדשה של חייו בלעדיה.
ההבנה של העצמי
כאשר לונג ביקש לחשוף את עקבות נוכחות אמו בקפריסין, בסופו של דבר גילה משהו עמוק יותר: הבנה עמוקה של זהותו העצמית. "סוף הספר הוא ההבנה שאני אחזתי בייאוש במשהו שלא שייך לי, והייתי צריך לשחרר את זה," הוא מסביר. הקשר שלו לקפריסין, למרות היותו משמעותי, משולב עם נושאים רחבים יותר של זהות ושייכות, המשקפים את המורכבויות של חוויותיו כאדם יליד בריטניה על האי.
חקירת המורשת הקולוניאלית והזהות
הנובלה עוסקת גם בהיסטוריה הקולוניאלית של קפריסין, נרטיב שמשפיע על הבנתו של לונג את מקומו בנוף האי. "(ההיסטוריה הקולוניאלית הבריטית) התקשרה למסעי," הוא מציין, כשהוא משקף כיצד מורשת זו מעצבת את חיפושו אחר שייכות. באמצעות מחקר ומפגשים אישיים, הוא מתמודד עם המציאות של להיות אדם בריטי בארץ שהושפעה במידה ניכרת מהקולוניאליזם.
לקיחת קפריסין כבית
היום, לונג מאמץ את ניקוסיה כביתו, ומכיר במורכבויות זהותו. "לפני שאתה יכול להפוך משהו לבית, חייב להיות תהליך פנימי של אמת ופיוס," הוא מסביר, ומדגיש את חשיבות הבנת ההקשר ההיסטורי של נוכחותו על האי. למרות שהוא מכיר בשיוכו כנכנס מבחוץ, הוא מביע אהבה עמוקה לקפריסין ולחוויות המשמעותיות שהיא העניקה לו.
תפקיד הכתיבה בהבנה
לקראת סיום שיחתנו, לונג משתף את תובנותיו על אמנות הכתיבה ככלי להבנת העצמי והעולם. "כתיבה היא, או צריכה להיות, כאשר נעשית בכנות, על היות עד," הוא טוען. הנובלה שלו, על אף היותה אישית מאוד, משמשת כחקר אוניברסלי של האבל וחיפוש החיבור, מסע רפלקטיבי שהרבה יכולים להזדהות איתו.
למרות שהנרטיב של לונג עוקב אחרי אדם השב למקום לידתו לאחר אובדן, הנוף שהוא נתקל בו משקף את האבל שלו. החיים ממשיכים בלעדיך ובלעדיי, בהוצאת ארמידה בוקס, עתיד לצאת לאור ב-26 ביוני ויהיה זמין באמזון, בחנויות ספרים מקומיות ובאינטרנט. המחבר יציג גם את יצירתו באוקטובר, ויזמין אחרים להצטרף אליו בחקירה זו של זיכרון, זהות והשפעת האבל המתמשכת.
