בתו של טסוס אייזק זכתה בערעור נגד רשות פאראלימני לגבי קרקע בלתי מנוצלת שהוחרמה מאביה. פסק דין זה, שניתן ב-30 באוקטובר, מאשר את טענתה של מריה אייזק קוסקונואו על הקרקע, שהייתה בלתי מנוצלת מאז החרמתה. טסוס אייזק נרצח טרגית בשנת 1996 על ידי כוחות טורקיים במהלך הפגנה באזור החיץ.
החלטת בית המשפט, שפורסמה ביום חמישי, הופכת פסק דין קודם של בית המשפט לעניינים מסוגרים שפסק לדחות חלק מתביעתה של קוסקונואו, בטענה כי זו הוגשה לאחר המועד. פסק הדין המקורי שאל האם היא יכולה להמשיך בתביעה בשם אביה המנוח ואחיו, שניהם נפטרו.
נציגיה המשפטיים של קוסקונואו טענו שהערעור שלה תקף ושאינו פוגע בזכויות היורשים האחרים של אביה. לפי עורך דינה, הבקשה הייתה להחזרת הקרקע לכל היורשים במשותף, לא רק לה בלבד, ובכך לשמור על זכויותיהם המשותפות.
בית המשפט לערעורים אישר את מעמדה של קוסקונואו כיורשת וציין כי אם קרקעות שהוחרמו נשארות בלתי מנוצלות למטרתן בתוך שלוש שנים, הרשות שהחרימה מחויבת לפי החוק להחזיר את הנכס. פסק הדין הדגיש כי על הזוכה להינתן סיכוי לקבל או לדחות את הצעת הקרקע בתוך פרק זמן של שלושה חודשים.
בהליכים הקודמים הקורא פסק שכל בעלי הזכויות המשותפים בנכס צריכים להגיש תביעה משותפת, דבר שמצא בית המשפט לערעורים כשגוי. בית המשפט לערעורים הבהיר כי בעל זכות משותף אחד יכול להגיש ערעור מבלי לפגוע באינטרסים של בעלי הזכויות האחרים, תוך הדגשת זכותו של כל בעל רישום לערער על החלטות המשפיעות על זכויותיו בנכס.
כתוצאה מכך, בית המשפט לערעורים לא רק ביטל את פסק הדין הקודם אלא גם הורה להחזיר את התיק לבית המשפט לעניינים מסוגרים, שם יבדוק אותו שופט אחר. בנוסף, הוענק לקוסקונואו סכום של 3,000 אירו בתוספת מע"מ, כמקצת סעד כספי במאבק משפטי ממושך.
היסטוריית טסוס אייזק מסומנת בטרגדיה ואובדן. הוא היה אחד משניים שנהרגו במהלך הפגנות בשנת 1996, שפרצו בעקבות מתחים באזור החיץ ליד דרניה. התקרית הקטלנית שבה היה מעורב אייזק התרחשה ב-11 באוגוסט, כאשר מפגינים יווניים-קפריסאים התנגשו עם מפגינים טורקים-קפריסאים, מה שהוביל לאלימות ובלבול. אייזק נפצע אנושות לאחר שנלכד בגדר תיל ולבסוף מת כתוצאה מאלימות קשה.
שלושה ימים לאחר מכן, במהלך הלווייתו של אייזק, הפגנה נוספת הביאה למותו של סולומוס סולומו, שנורה על ידי חייל טורקי כשניסה להסיר דגל טורקי ממוצב צבאי. אירועים אלו השאירו חותם עמוק בקהילה ובמשפחות הנפגעות, ועיצבו את המאבק המתמשך להכרה וצדק.
