קרנס-מונטנה ממשיכה להיות נקודת ייחוס משמעותית בדיונים על סכסוך קפריסין, ומייצגת את הנקודה הקרובה ביותר שהצדדים הגיעו אליה לפתרון מאז חלוקת האי ב-1974. ועידת קפריסין, שהתקיימה ביולי 2017, מוכרת על ידי דיפלומטים והיסטוריונים כרגע ציון דרך במו"מ לשלום. עם זאת, קריסת השיחות לא רק עצרה את ההתקדמות אלא גם ייצבה את המבוי הסתום האסטרטגי שממשיך להשפיע על האזור כיום.
קרנס-מונטנה: שינויים בנוף הגאופוליטי
מאז כישלון המו"מ בקרנס-מונטנה, הסביבה הגאופוליטית סביב בעיית קפריסין השתנתה באופן דרמטי. מאמצים דיפלומטיים לחדש את תהליך השלום נכשלו ברובם, והמעורבים התכוננו מחדש כדי להתאים את עמדותיהם האסטרטגיות לנוף המורכב והמשתנה.
מנהיגות חדשה, אתגרים ישנים
בחירתו האחרונה של מנהיג טורקי-קפריסאי, הנתפס כנוח יותר לדיאלוג, מעניקה קרן תקווה מסוימת. עם זאת, המציאות בשטח היא ששתי הקהילות פונות לכיוונים מנוגדים ועלולים להתנגשות. הקריאות החוזרות של מנהיגים פוליטיים "להתחיל מחדש את המו"מ מאותה הנקודה שבה הפסקנו בקרנס-מונטנה" הפכו לרטוריקה בלבד, המטשטשת את חוסר ההבנה המשותף לגבי מה שכרוך בכך.
מסגרת גוטרש: הצעה מקיפה אך מורכבת
ועידת קרנס-מונטנה שאפה לטפל בכל הסוגיות המסתמכות במקביל, וסימנה סטייה משיחות קודמות. הדיונים התנהלו בשני שולחנות עיקריים: אחד התמקד בנושאים פנימיים, כגון שטח וממשל, והשני עסק בנושאים חיצוניים כמו ביטחון ונסיגת כוחות זרים.
הבנת שש העמודים
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הציג מסגרת שישה נקודות במטרה לשבור את המעגל של "לא מסכימים על כלום עד שמסכימים על הכל." גישה זו ביקשה להשיג ויתורים סימולטניים משתי הקהילות, במטרה לאזן בין דרישת היוונים-קפריסאים לביטחון לדרישת הטורקים-קפריסאים לשוויון פוליטי.
אתגרים ליישום המסגרת
בשנים לאחר קרנס-מונטנה הובאו הראיות לכך שהמנהיגות היוונית-קפריסאית נמנעת מאמץ לאמץ את מסגרת גוטרש. בחינה מעמיקה מראה דחייה כמעט מכל שש העמודים, מה שמטיל ספק במו"מ עתידי המבוסס על הבסיס הזה.
ביטחון והבטחות: עמדות מתנגשות
מסגרת גוטרש דרשה לסיים את זכויות ההתערבות וההבטחות, אך הצד היווני-קפריסאי שמר בעוצמה על עמדת 'אפס חיילים ואפס הבטחות'. עמדה קשוחה זו מצביעה על דחייה מוחלטת של המעבר המדורג שהציע האו"ם, ומסבכת כל הסכם אפשרי.
רמות כוחות ושוויון פוליטי
בנושא רמות הכוחות, המסגרת חיזתה הפחתה לרמות שנת 1960, כאשר קבלת ההחלטות תועבר לכוחות המבטחים. עם זאת, ההנהגה היוונית-קפריסאית דחתה כל גמישות, והתעקשה על תאריך סיום קשיח לנסיגת הכוחות. בדומה לכך, סעיפי השוויון הפוליטי, הכוללים נשיאות מתחלפת ודרישה לקולות טורקיים-קפריסאיים בהחלטות הפדרליות, זכו להתנגדות חזקה.
זכויות רכוש ומושג הביזונליות
אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר נמצאת בממד הרכוש במסגרת גוטרש. בעוד שהיא מדגישה את זכויות הבעלים שפונו, היוונים-קפריסאים טוענים לזכות ראשונה מוחלטת, שמבטלת למעשה את כוונת המסגרת. התנגדות זו מעלה שאלות חמורות לגבי היתכנות פדרציה ביזונלית דו-קהילתית.
השלכות למו"מ העתידי
עמדת ההנהגה היוונית-קפריסאית בנוגע לזכויות הרכוש סותרת את מהות הביזונליות, שכן פיצוי מלא עלול לפגוע בריבונות הכלכלית של הקהילה הטורקית-קפריסאית. מסגרת גוטרש ביקשה לטפל בחוסר השוויון הזה דרך משטרים רכושיים נפרדים, אך העמדה היוונית-קפריסאית הנוכחית נוטה לכיוון מדינה אחידה יותר, תוך התעלמות מהמציאות הגאופוליטית שהובילה לחלוקת 1974.
הסיכונים הגאופוליטיים של מבוי סתום ממושך
הנזק מקרנס-מונטנה זירז שינוי באסטרטגיה הטורקית, הפונה אל מסגרת של 'פתרון שתי מדינות'. יש להבהיר כי גישה זו אינה נחשבת כמאמץ מיידי להקמת שתי מדינות ריבוניות מוכרות במלואן, אלא כהקשחת עמדות טורקיה במו"מ עתידי.
התמודדות עם עתיד סוער
כיום, חזון ההנהגה היוונית-קפריסאית שונה באופן משמעותי ממסגרת גוטרש, ומסבך כל דרך אפשרית לפתרון. הערכה מופרזת של יכולת האיחוד האירופי להעניק ביטחונות מוסיפה לסיבוכים, ומשאירה את שני הצדדים במסלול התנגשות. הכישלון הדיפלומטי המתמשך מעלה את הרף, עם פוטנציאל להסלמה במתחי גאופוליטיקה רגישים מאוד.
המבוי הסתום המתמשך סביב קפריסין הוא לא רק הפוגה במו"מ אלא הליכה חסרת מודעות לכיוון של חוסר יציבות קבוע. ללא מסגרת שיח משותפת והבנה של ההקשר ההיסטורי, סיכויי השלום נשארים קודרים.
