החופשה ליבשה של מלחים הופכת לנדירה יותר ויותר, ובמקרים מסוימים אינה קיימת כלל, כך לפי סקר מקיף שנערך על ידי האוניברסיטה הימית העולמית. הסקר כלל נתונים מ-5,879 אנשי צוות מ-121 מדינות, ועולה ממנו מגמה מדאיגה בנוגע לרווחת עובדי הים.
חופשה ליבשה של מלחים: סטטיסטיקות מזעזעות מדגישות מחסור בחופשות ליבשה
הממצאים מראים כי 26.7 אחוז מהמשיבים דיווחו כי לא הייתה להם חופשה ליבשה כלל במהלך חוזי ההעסקה שלהם. בנוסף, 68.7 אחוז ציינו כי הם מעולם לא או לעתים רחוקות ירדו ליבשה. עבור אלה שהיה להם מזל לרדת, התדירות הממוצעת הייתה רק 3.5 פעמים בחודש, כאשר רק 2.2 אחוז הצליחו לרדת ליבשה יותר מ-15 פעמים בזמן שהותם בים.
זמן מוגבל על הקרקע
אפילו בקרב אלה שהצליחו לרדת ליבשה, החוויה הייתה בדרך כלל קצרה. רוב מוחץ של 93.5 אחוזים שהו פחות מ-6 שעות על הקרקע, כאשר כמעט חצי נשארו פחות מ-3 שעות. המכשולים העיקריים שמנעו חופשת יבשה היו חוסר זמן בנמל (65.4 אחוז) ועומסי עבודה כבדים (53.3 אחוז). עלויות תחבורה גבוהות ומרחקה של מתקני הנמל גם שיחקו תפקיד משמעותי, והשפיעו על 48.6 אחוז ו-44.9 אחוז מהמשיבים, בהתאמה.
מגבלות נמל ותקנות חברות
רשויות הנמל ותקנות חברות מגבילות עוד יותר את גישת המלחים לחופשות ליבשה. כמה אנשי צוות דיווחו שנמלים פיתחו דרכים למנוע חופשות ליבשה באמצעות חיובים מופרזים או דרישות שוחד. קצין אחד סיפר כי ביקשו ממנו 400 דולר עבור תחבורה לשער הנמל, ואחרים התלוננו על בקשות לסיגריות, אלכוהול או כסף תמורת אישורי נמל. גם כאשר ניתנה ההרשאה, אבטחת הנמל לעיתים חסמה יציאה אלא אם שולמו דמי תחבורה ספציפיים.
חשבונות אישיים המשקפים את המשבר
עדויות אישיות ממלחים מדגישות את הנושא הדחוף. קצין טורקי ששירת במכלית במשך ארבעה חודשים הצהיר, “לא לקחתי חופשת יבשה במהלך החוזה שלי.” קצין הודי, ששהה בים במשך עשור, ציין, “מעולם לא ירדתי ליבשה במהלך 10 השנים האחרונות.” קצין פיליפיני התייחס למחסור בהזדמנויות לחופשת יבשה לאחר המגפה, בעוד דירוג אמריקאי תיאר שהייה על הסיפון ללא חופשת יבשה למשך יותר מ-60 ימים.
הבדלים בין סוגי כלי שיט
הגישה לחופשות ליבשה משתנה משמעותית לפי סוג כלי השיט. כלי שיט חופיים רשמו את השיעור הגבוה ביותר של אנשי צוות ללא חופשה ליבשה – 40.8 אחוז, אחריהם מכליות עם 37.3 אחוז וספינות מטען במזוט עם 30.7 אחוז. לעומת זאת, מעבורות נוסעים ואוניות קרוז הציגו שיעורים נמוכים בהרבה של 5.4 אחוז ו-3.2 אחוז, בהתאמה.
שונות לפי דרגות ואזור גאוגרפי בחופשות ליבשה
הבדלים ניכרים גם קיימים בהתאם לדרגה ולמחלקה. כ-30 אחוז מהקצינים דיווחו כי לא הייתה להם חופשה ליבשה כלל, לעומת 20.3 אחוז מהדירוגים. קציני הסיפון נתקלו בהגבלות החמורות ביותר, בעוד צוות המטבח היו הסיכויים הגבוהים ביותר לרדת ליבשה. ברמה האזורית, אסיה הציגה את השיעורים הגבוהים ביותר ללא חופשות ליבשה עם 31.8 אחוז, אחריה אירופה עם 22.5 אחוז וארה״ב עם 20.9 אחוז.
השלכות רווחה של מחסור בחופשות ליבשה
השלכות על רווחת המלחים משמעותיות. יותר מחצי מהמשיבים דיווחו שהם עובדים יותר מ-74.9 שעות בשבוע, כאשר רק 7.4 אחוז עובדים 48 שעות או פחות. אלה שלא קיבלו חופשות ליבשה היו בעלי סבירות גבוהה יותר לחוות עייפות, מתח, בדידות והידרדרות בבריאות הנפשית. קצין הודי אחד הדגיש את הצורך בחופשות ליבשה, ואמר, “חופשה ליבשה צריכה להיות חובה לכל המלחים ללא קשר לדרגתם ואחריותם.”
קריאה לפעולה מתואמת
ממצאי הסקר מצביעים על צורך דחוף בפעולה לטיפול במשבר הגובר ברווחת המלחים. הדו"ח קורא לשיתוף פעולה בין ממשלות, רשויות נמל, בעלי אוניות, מנהלים, סוכנים וספקי רווחה להסרת חסמים כגון עלויות תחבורה גבוהות, נמלים מרוחקים ומדיניות מגבילה. שיפור הגישה לשירותים וייעול נהלי אישורי יבשה יכולים לשפר משמעותית את רווחת צוותי ההפלגה.
מבט לעתיד רווחת המלחים
כפי שקפריסין, יחד עם מלטה, ממשיכה להוות רישום בינלאומי מוביל, ממצאי הסקר משקפים בעיה גלובלית רחבה יותר. ללא צעדים מיידיים ומשמעותיים להבטחת חופשות יבשה למלחים, הירידה בהזדמנויות לירידה ליבשה תימשך, מה שעלול להוביל לאובדן אנשי מקצוע מנוסים בענף.
