דגלי הקשת — מקרים של בעירת דגלי קשת במדורות חג הפסחא בשתי כפרים במחוז לרנקה עוררו פעילים לדרוש רפורמה מערכתית. קבוצת ההגנה לזכויות הלהט"ב Queer Collective תיארה את המקרים הללו כסימפטומים של בעיות חברתיות עמוקות יותר, ולא כהתרחשויות מבודדות של אלימות פרועה.
בערב השבת הקדושה, הדגלים הוצתו בורגינה וקלו חוריו, מה שהמשיך דפוס שחוזר על עצמו בפעם השנייה ברציפות. בשנת 2025, דווחו מקרים דומים בפלאודיה, לקאטמיה ולימסול. תמונות מהמעשים התפשטו באופן נרחב, וגרמו לגינויים מארגונים שונים, כששבוע זה היה מוטה לדיונים על האירועים במקום על הגורמים העמוקים להם.
Queer Collective הדגישה את הצורך באכיפת החוקים הקיימים, וציינה שדיבורי שטנה המבוססים על נטייה מינית הם עבירה פלילית בקפריסין מאז 2015. עם זאת, הם טענו שהרשעות בלבד לא יטפלו בשורשי ההתנהגות הזו. הם הצהירו, "אתם יכולים לקנוס כל אדם שמניח דגל על הלמברדגיה, ובשנה הבאה מישהו אחר יעשה את זה."
הקבוצה הצביעה על השלכות פוליטיות של המעשים האלה. הלמברדגיה, מדורת הפסחא המסורתית בקפריסין, כוללת בדרך כלל דמות של יהודה, הבוגד התנ"כי. בהחלפת יהודה בדגל קשת, המעשה מרמז שהאנשים הלהט"ביים נתפסים כבוגדים באומה. רטוריקה זו, לפי Queer Collective, מתיישבת עם תחושות לאומניות רחבות יותר המתייחסות להט"ב ורב-תרבותיות כאיומים על זהות היוונית-קפריסאית.
העוסקים במעשים אלו, לעיתים קרובות בני נוער וצעירים בתחילת שנות העשרים לחייהם, הושפעו מנוף דיגיטלי המזין אותם במחזור של הומור קיצוני ודעות קדומות. Queer Collective ציינה כי במדיה החברתית חסר נרטיב נגד משמעותי בקפריסין, שם ייתכן שתלמידים יסיימו שתים עשרה שנות לימוד מבלי להיחשף לייצוג חיובי של חיי להט"ב.
הקבוצה גם הדגישה נתק בין דעת הקהל לתגובות המוסדיות. התמיכה בנישואים חד-מיניים בקפריסין עלתה משמעותית, מ-14% בשנת 2006 ל-50% ב-2023. למרות זאת, מערכת החינוך, המנהיגים הפוליטיים והכנסייה לא שמרו על קצב השינוי הזה. לאחר המקרים ב-2025, רק שני מפלגות פוליטיות, AKEL ו-Volt, גינו את המעשים פומבית, בעוד שיו"ר בית הנבחרים תיאר את החברה כ "לא מוכנה" לשוויון בנישואים, למרות התמיכה הרובית.
בהצהרתם, Queer Collective פרסמה ארבעה צעדים מרכזיים לטיפול במצב: ראשית, לשלב את חיי הלהט"ב בתכנית הלימודים במקום להתייחס אליהם כנושא אופציונלי; שנית, להעניק חינוך לאוריינות מדיה שיעזור לצעירים לזהות רדיקליזציה ברשת; שלישית, לעודד מנהיגים פוליטיים לגנות באופן פומבי שנאה ולהבטיח אחריות; ולבסוף, ליצור נוף מדיה שמקשר אירועים יחידים לתנאים החברתיים הרחבים המעודדים אותם.
קבוצת הגנה נוספת, Accept-LGBTI Cyprus, גינתה את בעירות הדגלים, כינה אותן "להבות של שנאה" והזהירה כי פגיעה בדגלי להט"ב במקום בדמויות של יהודה מהווה צורת שטיפת מח עצבים חברתית מסוכנת. הם טענו שמעשים כאלה תורמים לחינוך לאלימות ולרדיקליזציה פוטנציאלית של צעירים.
Accept-LGBTI Cyprus הדגישה שמוסדות שונים, כולל הכנסייה, איגודים, מפלגות פוליטיות והמדינה, שותפים למצב בשתיקתם. הם ציינו, "כשם שהם שותקים, וכשאינם 'רואים' מה נשרף בראש הלמברדגיה, הם שולחים מסר שחיים מסוימים שווים פחות."
הארגון קרא למשטרה לאכוף את חוקי האנטי-דיסקרימינציה ונאצות לגנות שנאה ולהנחות את התחנות המקומיות למנוע הנחת דגלים או סמלים במדורות בעתיד.
