מילת המפתח כאן היא אש, שכן היא משמשת כתזכורת כואבת להרס שקרה בקורנוס, קפריסין. פעם נוף שופע וירוק, האזור השתנה באופן עמוק מאז שרפה קטסטרופלית ששטפה אותו לפני למעלה מעשור, ומחקה למעשה את הכיסוי היער העשיר שהתקיים שם.
צילום: cyprus-mail.com
- כשאנו מהרהרים בנוף שהשתנה באופן דרמטי כל כך, יש בכך אירוניה וטרגדיה שהקולות של האש, לפני שהם מתגשמים ללהבות, מהדהדים את הקצב המרגיע של הגשם.
התושבים עדיין זוכרים את האמירה שאיפה שירד גשם בקפריסין, גם בקורנוס ירד גשם. הקשר הזה לטבע עכשיו מרגיש כמו זיכרון רחוק. בשנים שאחרי האש, עצים נכנעו לתנאים הקשים, והנוף הפך לסביבה יבשה ועקרה. עצי האורן, שכעת מתים, הפכו למקור הצתה לשרפות הבאות, מה שהוביל לעלייה מדאיגה בשריפות ספונטניות.
החיים הבריים אף הם סבלו. מקהלה שמחה של ציפורים בבוקר התקצרה, ומפגשים עם קיפודים הפכו לנדירים ביותר. אפילו הארילות נטשו את הקורים שלהן בחיפוש אחר סביבה יותר מקבלת. כתושב, אני מנסה לטפח את שאריות החיים הבריים המקומיים על ידי אספקת מזון ומים לשועלים וציפורים, אך המספרים ממשיכים לרדת.
תוצאות שרפת קורנוס משתקפות גם בהרס האחרון בלימסול, שם שרפה ביולי גבתה חיים והרסה מאות בתים. אש זו, שהחלה ב-23 ביולי, שרפה במשך שלושה ימים, והשאירה שובל קודר של הרס על פני 124 קילומטרים רבועים. בעקבותיה, 706 מבנים אבדו לחלוטין או באופן חלקי, כולל 532 בתים ורבים מהעסקים.
למרות הבטחות הפקידים לגבי יכולות כיבוי האש, המציאות לעיתים קרובות הייתה שונה באופן קיצוני. דובר הממשלה, קונסטנטינוס לטימביוטיס, הכריז בעבר כי קפריסין מוכנה להתמודד עם כל שרפה עם משאבים מודרניים ואסטרטגיה ברורה. ועדיין, כשאירעה הטרגדיה, מערכת אזהרה ציבורית, שנדרשה על פי תקנות האיחוד האירופי והובטחה מאז שנטמעה כחוק לאומי לפני שלוש שנים, נותרה מושתקת. בתוך הכאוס, פעמוני הכנסייה היו האזהרה היחידה, שהובילה לתוצאות טראגיות לשני קשישים שאיבדו את חייהם בניסיון לברוח.
הנזקים משרפת לימסול לווה במבול הבטחות מהממשלה בנוגע לפיצויים לנפגעים. אך המציאות היא שרבים מההבטחות הללו נראות כמו מילים ריקות, המשקפות את התסכולים של התושבים שראו הבטחות דומות בעבר.
כאשר השנה החדשה מתקרבת, החששות מחוסר הגשמים הולכים וגדלים. מדענים מצלצלים בפעמון האזהרה לגבי המדבור בקפריסין, תהליך איטי ומתמשך שכבר משפיע על הקרקע. בעוד מדינות אחרות מחדשות ומפעילות אסטרטגיות כדי להתמודד עם האתגרים הסביבתיים שלהן, קפריסין נראית תקועה, ממשיכה להסתמך על אסטרטגיות מיושנות במקום לאמץ פתרונות מודרניים.
מחסור במים הפך לנושא קריטי, המאגרות כמעט ריקים ומים לבית מחולקים במינון. החקלאים מתמודדים עם תוצאות חמורות כאשר מערכות ההשקיה הלא מספקות מובילות לירידה בתפוקת הגידולים, מה שמעלה את מחירי התוצרת. על אף שהאי מוקף במים, ההתקדמות במאמצי ההתפלה היא איטית ומלאה בסיבוכים.
לאור האתגרים האלה, אחד הצעדים הדחופים ביותר שניתן לנקוט בו הוא ייעור מחדש. אף על פי שיש יוזמות בתחום, הן תלויות לרוב במאמצים פרטיים ולא מגיעות להיקף הנדרש כדי להתמודד עם אובדן העצים המהיר. יש ליישם אסטרטגיה לאומית מגובשת; אחרת, הבטחות השיקום יישארו לא ממומשות.
כשאנו מהרהרים בנוף שהשתנה באופן דרמטי כל כך, יש בכך אירוניה וטרגדיה שהקולות של האש, לפני שהם מתגשמים ללהבות, מהדהדים את הקצב המרגיע של הגשם.
