וואסיליס וואסיליאדס — וואסיליס וואסיליאדס, המנהל האמנותי של בי-אנאלה לרנקה 2025, מגלם חיבור עמוק לאמנות ותרבות. חי בניקוסיה עם משפחתו, וואסיליאדס ניגש לחיים עם מחשבה הרהורית, לעיתים קרובות מהרהר בטבעו של "יום מושלם". במקום לרדוף אחרי אידיאל, הוא שואף למצוא משמעות בכל רגע, שואל את עצמו מה עושה כל יום שווה לחגיגה.
וואסיליס וואסיליאדס: השראות ספרותיות והרהורים אישיים
עבור וואסיליאדס, הספרות ממלאת תפקיד מכריע בעיצוב השקפת עולמו. הוא מציין את Labyrinths של בורחס כספר הטוב ביותר שקרא אי פעם, וטוען שכל סיפור משקף גלגל שיניים במנגנון תהליך המחשבה שלו. השפעה ספרותית זו היא לא רק תחביב; היא מהדהדת עמוקות עם הפילוסופיה והגישה האמנותית שלו כלפי הביאנלה. הוא מאמין שהסיפורים בהם אנו טובלים יכולים לפעול כמראות, חושפים היבטים של עצמנו הפנימיים בבהירות יוצאת דופן.
מוזיקה, זיכרון והמוח היוצר
כשמדובר במוזיקה, וואסיליאדס מעדיף את הנרטיבים העשירים שנמצאים במחזות רדיו וספרי שמע. טעמו האקלקטי נע בין צ'כוב לדוסטויבסקי, ומציג את הערכתו לספרות קלאסית. בארכיון שברשותו למעלה מ-200 מחזות וספרי שמע, הוא מעשיר ללא הרף את הבנתו את החוויה האנושית. לאחרונה, סיים את ספר ההתגלות, חוויה עמוקה שהותירה אותו משתוקק לחזור אל הדימויים החזקים שבו.
פרספקטיבה ייחודית על הטבע
וואסיליאדס מזדהה עם ציפורים כחיית רוחו, מעריך את תפקידן כמסרים המחברים בין הארץ לשמים. המיתוס על גנימד מושך אותו, ומסמל איחוד של עולמות שונים. קשר זה לטבע משפיע על הכיוונון האמנותי שלו, כשהוא שואף לתקשר אמיתות עמוקות יותר דרך הצעות הביאנלה.
הישגים אישיים ויושרה אמנותית
כשמדבר על גאווה, וואסיליאדס מהרהר בזהותו ובדרך שעיצבה אותו. הוא מדגיש את חשיבות האותנטיות, מייחס את הצלחותיו לעצמו ולמי שתמכו בו בנדיבות. למרות שהוא מכיר בעברו כתווך, הוא נשאר מחויב להימנע מקיפאון רוחני, ושואף לצמיחה ולהבנה מתמדת.
רושמים קולנועיים ותחושות אמנותיות
למרות שוואסיליאדס אינו חובב קולנוע נלהב, סצנות קולנוע מסוימות נחרתו בזכרונו. הוא נזכר בדימויים המרהיבים מפסוליני מדיאה ובתמונות המאיימות מיצירותיו של גרינוויי. חזיונות כאלה מהדהדים אצלו, תורמים לתחושת האמנות הייחודית שלו—כזו שמקדמת תחושה וסמליות על פני צורות נרטיביות מסורתיות.
שיחות לאורך הזמן
כשנשאל עם מי היה בוחר לבלות ערב, וואסיליאדס מציין את הצייר מתקופת הרנסנס ג'וטו. מוקסם מההתחלות של הציור המודרני במערב, הוא מדמיין את הסיפורים שג'וטו יכול לחלוק על חוויותיו וההשפעות שעיצבו את עבודתו. הרצון הזה לקיים דיאלוג עם דמויות היסטוריות משקף את סקרנותו של וואסיליאדס לגבי הקשר בין אמנות לאורך הזמן.
מסע אל העבר
אם היה יכול לנסוע בזמן, וואסיליאדס היה נוסע לסוף ימי הביניים, מדמיין את עצמו כהמון כרמליטי ששם לו לחזור מירושלים. תקופה זו, השזורה באוקולטיזם ופרקטיקות רוחניות, מסקרנת אותו שכן היא מאזנת בין דאגות ארציות להרהורים עמוקים. התעניינותו בעבר מדגישה את אמונתיו כי האמנות צריכה לשקף את המורכבויות של הקיום האנושי.
התמודדות עם פחדים ואימוץ צמיחה
וואסיליאדס מודה בגלוי שהפחד הגדול ביותר שלו הוא הפחד עצמו. הכרה זו בפגיעות משדרת את רצונו לצמיחה אישית. הוא מייעץ לעצמו הצעיר להיות סבלני, תזכורת לכך שהמסע להבנה ולהגשמה אמנותית לוקח זמן.
ערכים בתקשורת
בעולם שבו השפה לעיתים מגבילה, וואסיליאדס מוצא שלמילון דל יש משקל שבירה במערכות יחסים. הוא מעריך שיחות עשירות ומשמעותיות, ומכיר שהן יכולות להרים את הקשרים האנושיים ולהשריש יצירתיות.
ציפייה לעתיד הביאנלה
ככל שמתקרב אירוע בי-אנאלה לרנקה 2025, וואסיליאדס נרגש מהפוטנציאל להבעה אמנותית שהאירוע יציג. עם למעלה מ-117 יצירות של אמנים עולמיים, האירוע מבטיח להיות חגיגה תוססת של יצירתיות ודיאלוג תרבותי. החזון של וואסיליאדס לביאנלה הוא לטפח קשרים ולהקנות מחשבה למבקריו, תוך לאפשר לכל יצירה להדהד בדרכים ייחודיות.
