אמן שנוא — ג'ורג' גבריאל מתואר לעיתים כאמן השנוא ביותר בקפריסין, תואר שהושג באמצעות שילוב של אמנות פרובוקטיבית ותגובות ציבוריות שליליות. ב-18 בדצמבר, תוקפים בלתי ידועים מכוונים אל ביתו בניקוסיה, כשהשליכו מכשיר נפץ שגרם לפיצוץ רועם אך נזק מינימלי. מעשה האלימות הזה משקף את הרגשות העזים הסובבים את יצירותיו של גבריאל, במיוחד ציוריו השנויים במחלוקת המאתגרים נורמות חברתיות.
צילום: cyprus-mail.com
האמנות של גבריאל עוררה זעם בעבר, שהוביל לסגירת תערוכה בפאפוס כמה ימים לפני המתקפה. המחלוקת התגברה לאחר שקולאז' מזויף שותף על ידי חבר הפרלמנט של דיסי, אפתימיוס דיפלרוס, אשר הציג באופן מוטעה את עבודתו של גבריאל והצית את הסערה הפוליטית הקיימת. "תגובות אלו היו צפויות. אחרי הכל, זה היה חלק מהמטרה של עבודתי," אמר גבריאל בראיון, אם כי הוא מודה כי ההתנגדות החריפה במשך השנים.
צילום: cyprus-mail.com
ידוע בתיאורים הפרובוקטיביים שלו של דמויות דתיות, ציוריו של גבריאל מתמקדים לעיתים קרובות בנושאים שמאתגרים את המצב הקיים, כמו ישוע עירום או דמות מהגירה במצבים מביכים. בעוד רבים מקשרים את שמו לעלבון דתי, הוא מדגיש כי חלק משמעותי מעבודתו מתמקד בחיי קפריסין, בתרבותה ובמאבקים של עמה.
נולד ב-1959 בקוקינוטרימיתיה, גבריאל גדל בסביבה של קשיים. בתור הצעיר ביותר מתוך שמונה ילדים, מצא את עצמו לעיתים קרובות בעולם שבו הישרדות קודמת לביטוי אמנותי. למרות זאת, טיפח תשוקה לציור שלבסוף הובילה אותו ללימודים באוניברסיטה במוסקבה.
יושב בסטודיו שלו, מוקף ביצירות הצבעוניות שלו, גבריאל משקף על הדואליות שבקיומו כאמן וכמטרה לכעס ציבורי. "אני בעצם לא יוצר את הבעיות בעצמי. אלה אנשים אחרים שיוצרים אותן," הוא מציין, ומרמז כי האמנות שלו משמשת כמראה, שמשקפת מתחים חברתיים במקום להציתם. האוסף האחרון שלו, שכותרתו 'אמנות אנטי-מערכתית', מגלם את האתוס הזה ומזמין במכוון מחלוקת.
ניסיונותיו עיצבו את דעותיו לגבי צנזורה וחופש הביטוי. בהתמודדות עם איומים ועוינות כלפי עבודתו, גבריאל נשאר בלתי מנוע, ורואה בתהליך האמנותי שלו צורה של עמידות. "היצירתיות לוקחת אותך הרחק מבעיות היומיום ומהאיומים," הוא מסביר. מסירות זו לעבודה שלו הובילה ליצירת גוף עבודה נרחב, שרבים ממנו נובע מתצפיותיו על העולם שסביבו.
החיים האישיים של גבריאל מעניינים לא פחות. נשוי לאישה סינית, לעיתים קרובות מוצא נחמה במלאכת הגינון הפשוטה, כשהוא מטפל בקטן של ירקות ליד ביתו. הקשר הזה לאדמה משתקף בהרבה מיצירותיו, המתארות חיים כפריים בקפריסין, נושא שהוא מרגיש תשוקה כלפיו. "רוב עבודתי – אולי 70 אחוזים – מתמקדת למעשה בקפריסין, בסביבה שלה, באנשים שלה," הוא מסביר.
האירוניה במצבו אינה אובדת עליו. האמנות שלו, שבדרך כלל מבקרת את הכנסייה והמדינה, הביאה לתגובה אישית שלעיתים מרגישה אבסורדית. "האם באמת אני יכול להעליב את אלוהיהם בציור? האם אלוהים באמת כל כך פגיע?" הוא שואל, ומדגיש את הפרדוקס שבמעמדו השנוי במחלוקת כאמן. על אף האיומים, הוא ניגש לחייו ברוגע מופגן, מתמקד בעבודתו במקום בשליליות שסביבו.
לאחר המתקפה על ביתו, גבריאל ממשיך ליצור, ללא התערבות מפחד או שנאה. סיפורו מהווה תזכורת חזקה לאתגרים שבהם ניצבים אמנים העוזרים להתמודד עם נושאים קשים. כשהוא מצייר, הוא מגלם את רוח העמידות, ומשתמש ביצירתיות כמקלט מהסערה שלעיתים מכסה את חייו.
