אוסטל הביע הפתעה וצער מדוח הפרלמנט האירופי האחרון על טורקיה, במיוחד בנוגע להשלכותיו על קפריסין. 'ראש הממשלה' הטורקי-קפריסאי הדגיש שהדוח קורא לטורקיה להעניק לקהילה הטורקית-קפריסאית את המרחב הנחוץ כדי להגדיר את עתידה הפוליטי בעצמה.
"הצהרה זו כוללת אמירה ברורה שטורקיה מתערבת ברצון העם הטורקי-קפריסאי. גישה זו אינה תואמת את העובדות ההיסטוריות ואינה מקובלת," הצהיר אוסטל. הוא הדגיש כי לקהילה הטורקית-קפריסאית יש מדינה משלה, מוסדות דמוקרטיים ורצון חופשי, וטען שהבחירות שלהם נעשות ללא לחץ חיצוני.
אוסטל הבהיר כי התמיכה מטורקיה אינה התערבות אלא המשכיות טבעית של קשריהם ההיסטוריים והתרבותיים, לצד חובותיה של טורקיה ככוח מובטח. הוא הדגיש שהאזכורים בדוח לפתרון סוגיית קפריסין נעשו ללא הכרה בפרספקטיבה הטורקית-קפריסאית, שלדבריו מבוססת על עקרון השוויון הסוברני והסטטוס הבינלאומי השווה.
למרות עמדת אוסטל הנחרצת, קיימת הסתייגות בין דעותיו לבין אלו של מנהיג הקהילה הטורקית-קפריסאית הנבחר, טופאן ארחורמן, המקדמי פתרון פדרלי לסוגיית קפריסין. אוסטל ציין שהאזכורים החיוביים בדוח לבחירתו של ארחורמן מעידים על פער בכיבוד רצון העם.
הוא הביע ביקורת על הצגת ההפרות באזור החיץ בדוח, שלדבריו מטילה את כל האשמה על טורקיה באופן לא הוגן. "הצגה חד-צדדית זו של האירועים לכאורה באזור החיץ מטילה צל על עקרון המציאות," אמר. אוסטל ציין כי האחריות בנוגע להבנה המשותפת של פרויקטים דו-קהילתיים בכפר פילה באזור החיץ איננה חד-צדדית.
בנוגע לקריאה לטורקיה לסגת מכוחותיה בקפריסין, אוסטל דחה את הגדרת 'הכיבוש' שכן היא מתעלמת מצרכי הביטחון של הקהילה הטורקית-קפריסאית, שהיו מרכזיים מאז העימות הבין-קהילתי שהחל ב-1963. הוא אמר, "ביטחון העם הטורקי-קפריסאי אינו עניין לדיון עבורנו."
אוסטל התייחס גם למקרים בעבר שבהם חש כי האיחוד האירופי פעל בצורה משוחדת בנוגע לקפריסין. הוא הזכיר כיצד הטורקים-קפריסאים הראו נכונות לפתרון בתהליך תוכנית אנאן, בעוד שדחיית הצד היווני-קפריסאי סיכלה בפועל את התקוות לפתרון. הוא הצביע על כך שקבלת האיחוד האירופי בממשל היווני-קפריסאי כממשלה החוקית של האי ב-2004 שיבשה באופן יסודי את האיזון הנדרש לפתרון.
באפשרות הרפובליקה של קפריסין בראשות היוונים-קפריסאים להצטרף לאיחוד האירופי ללא ייצוג הטורקים-קפריסאים, אוסטל טען שהדבר הפחית את הדחיפות לפתרון שהצד היווני-קפריסאי אולי היה מייצג אחרת. מהלך זה, לטענתו, טיפח גישה מקסימליסטית במשא ומתן והחליש משמעותית את הסיכויים לפתרון כולל בקפריסין.
