קפריסין לאחרונה חזרה בה מההתלהבות הראשונית שלה בנוגע להזמנתה להצטרף לוועדת השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בהכרה שייתכן שזו לא ההחלטה המושכלת ביותר. בתחילה, ההזמנה עוררה התלהבות בניקוסיה, כשנשיא ניקוס כריסטודולידס הביע כי היא ממחישה את חשיבות הרפובליקה בהקשר רחב יותר של המזרח התיכון.
צילום: cyprus-mail.com
עם זאת, ככל שפרצו פרטים על ועדת השלום, נראה כי לממשלה היו התלבטויות. דיפלומטים לשעבר ציינו כי גורל סוגיית קפריסין קשור קשר הדוק להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, מה שהופך את ההתאמה ליוזמה שנראית כמאתגרת את האו"ם ללא חכמה.
צילום: cyprus-mail.com
שר החוץ קונסטנטינוס קומבוס אימץ לאחר מכן טון זהיר יותר, והודה לטראמפ על ההזמנה אך הדגיש שקפריסין תתייעץ עם שותפיה באיחוד האירופי לפני קבלת מחויבות כלשהי. שינוי זה סימן רצון להימנע מהחלטות חד צדדיות ולקבל חוות דעת קבוצתית של האיחוד האירופי בנושא.
הססנות האיחוד האירופי הייתה ברורה, שכן מדינות רבות היו חסרות בטקס ההקמה של הוועדה בדאבוס, ורק הונגריה ובולגריה בחרו להשתתף. העדרה זה מדגישה סקפטיות רחבה בקרב מדינות אירופה כלפי היוזמה של טראמפ, אשר ביקרו אותה על חוסר עקרונות יסודיים כגון זכויות אדם וזכויות להגדרה עצמית.
הפרופסור קוסטס קונסטנטינאו מאוניברסיטת קפריסין הציג את הסיכונים המשמעותיים שבצירוף לוועדה. הוא הצביע שזה לא רק יוזמה לשיקום עזה אלא גוף בינלאומי שעלול להתערב באזורים סכסוכיים שונים. מבנה הוועדה מעניק ליו"ר, טראמפ, סמכויות נרחבות לגבי החברות והקבלת החלטות, מה שמעלה חששות לגבי אופיה האוטוקרטי.
כפי שמקורות דיפלומטיים דיברו בזהות חסויה, הם השמיעו את התחושות של קומבוס, והציעו כי בעוד שעדיין לא דחתה קפריסין השתתפות, חיוני לשקול את ההשלכות בזהירות. שר החוץ לשעבר יואניס קסולידס ציין שהממשלה אולי פעלה מהר מדי בהביע ההתרגשות הראשונית מההזמנה.
בעיצומם של הדיונים המתפתחים, הצ'רטר של ועדת השלום ממשיך לעורר מחלוקת. המבקרים תיארו אותה כמנגנון שמטרתו לערער על חוקי ומוסדות בינלאומיים מבוססים, תוך שתיאוריות פוליטיות כמו ג'ון מירשהיימר מגדירים אותה כרעיון "מטורף" שמשקף את חוסר עניין של טראמפ בממשל גלובלי.
ועדת השלום שואפת ליצור מסגרת חדשה לבניית שלום בינלאומית, ולקדם חזון לשיקום עזה. עם זאת, רבים חוששים שהחזון הזה קשור יותר לשאיפות הפוליטיות של טראמפ מאשר למאמצים הומניטריים אמיתיים. משקיפים מציינים שמבנה ההנהגה של הוועדה, המושפע מאוד מטראמפ ומקורביו, מעלה חששות לגבי כוונותיה ויעילותה.
מבין אלו החששים מהיוזמה, העיתונאי העצמאי פטריק הנינגסון הדגיש את חוסר ההשתתפות של האוכלוסייה הפלסטינית, וטען שכל מאמצי שלום יהיו לקויים במהותם ללא מעורבותם. הגישה של הוועדה, לדבריו, מסכנת עקיפת נורמות דיפלומטיות מבוססות ומעדיפה תועלת פוליטית על פני פתרון אמיתי.
כאשר קפריסין מנווטת את עמדתה בנוגע לוועדת השלום, היא מתמודדת עם איזון עדין. הממשלה צריכה לשקול לא רק את ההשלכות הדיפלומטיות האפשריות של דחיית ההזמנה, אלא גם את חשיבות קבלת החלטות משותפת של האיחוד האירופי בטיפול בנושאים אזוריים. מצב מתפתח זה מדגיש את המורכבות של הדיפלומטיה הבינלאומית, במיוחד בעידן המוגדר על ידי בריתות מתחלפות והשפעת פוליטיקה פופוליסטית.
