סדרת התיעוד פליאדות: קורבנות הרוצח הסידורי משקיפה ללא פחד על הפשעים המזעזעים שביצע ניקוס מטקסס, הרוצח הסידורי הראשון הידוע בקפריסין. בבימויו של אנדריאס שייטאניס ופאריס פרוקופיו, חקירה מעמיקה זו מתעמקת בתקופה טראגית ששינתה לעד את היסטוריית האי.
צילום: cyprus-mail.com
הפרויקט נולד מתוך המחקר המקיף של פרוקופיו לגבי רציחות מיטסרוס, אותו חלק עם שייטאניס בשיחה מכרעת ב-2022. תשוקת השניים לפשע אמיתי הובילה אותם לבחור בפורמט תיעודי, בהכרתם שהספרים האמיתיים של הקורבנות ייגעו עמוק יותר מכל תיאור בדיוני.
צילום: cyprus-mail.com
רוצח סדרתי: לחשוף סיפור עגום
בין ספטמבר 2016 ליולי 2018, מטקסס, קצין משמר לאומי לשעבר, חטף ורצח חמש נשים מהגירות ושני ילדים קטנים. הגילוי המזעזע של הקורבן הראשונה, מארי רוז טיבורצ'יו, אירע ב-14 באפריל 2019, כאשר קבוצת צלמים מצאה את גופתה בבור מכרה מוצף ליד מיטסרוס. טיבורצ'יו, בת 38, נעדרה כמעט שנה יחד עם בתה בת השש, סיירה גרייס.
החקירה שבאה בעקבות זאת חשפה דפוס מדאיג. טיבורצ'יו הייתה בקשר עם מטקסס דרך אפליקציית הכרויות Badoo, שהובילה את החוקרים ישירות אליו. לאחר מעצרו, הוא הודה בשתי שנים של חטיפה ורצח, שהחלו במות הקשים של ליוויה פלורנטינה בונה ובתה ב-2016, וכללו ארבע נשים נוספות מרקעים שונים.
חיפוש צדק
הסרט התיעודי בוחן לא רק את פעולותיו של מטקסס אלא גם את הכשלים המערכתיים שאפשרו אותן. פעילים ומנהיגי קהילה הזהירו זמן רב את הרשויות על מצבן של נשים מהגרות נעדרות, אך חששותיהם נפלו על אוזניים סתומות. שייטאניס מדגיש שאילו המשטרה הייתה פועלת על סמך רמזים מוקדמים, ניתן היה להציל חיים רבים.
“אם המשטרה הייתה ניגשת לרשומות טלפון או למיקום כתובות IP כבר ב-2016, ניתן היה להציל את חייהן של חמש הקורבנות הבאות,” הוא משקף, ומצביע על אדישות חברתית שאפשרה למטקסס לפעול ללא עונש.
הקורבנות במרכז
פליאדות נקראת על שם שבע בנות הטיטאן אטלס, המסמלת את החיים שנקטפו באכזריותו של מטקסס. כל אחד מששת הפרקים מוקדש לקורבן שונה, המדגיש את סיפוריהן וההשפעה של אובדן זה על משפחותיהן והקהילות. הפרק האחרון, שכותרתו אוריון, משנה את המוקד לרוצח עצמו, ומציע ניגוד בולט לנרטיבים הקודמים.
גישה לקבצי המשטרה, צילומי זירת פשע וראיונות עם משפחות מעמיקים את השפעת הסרט התיעודי. שייטאניס ופרוקופיו נסעו לפיליפינים, נפאל ורומניה כדי להתחבר למשפחות הקורבנות, לחשוף את הרקע והחלומות שלהן.
לשבור את השתיקה
יוצרי הסרט התכוונו לגשת לנושא ברגישות, ולהימנע מסנסציונליזם. “רצינו לגשת לסיפור בגישה אנושית יותר,” מציין שייטאניס, ומדגיש את הצורך להתמקד בקורבנות במקום להלל את הרוצח.
הסדרה מעלה גם שאלות קשות לגבי היחס החברתי כלפי עובדות בית. רבות מהקורבנות היו נשים מהגרות שחיו בקפריסין, שלעיתים נתפסו כבלתי נראות בקהילה. שייטאניס מאתגר את הצופים לשקול כיצד הזנחה חברתית סייעה למעשה למעשים המזעזעים של מטקסס.
מסע היצירה
בתחילה ציפו שייטאניס ופרוקופיו לתהליך הפקה מהיר יותר, אך כשהם התעמקו בסיפור, זה הפך לפרויקט מקיף שגזל שנים מחייהם ומכספם. המימון היה עצמי, והם נשענו על תמיכת חברים ועמיתים שהאמינו בחזונם.
הסדרה הוקרנה לראשונה ב-16 ו-17 במאי בקולנוע פנתיאון בניקוסיה, וזכתה לשבחי הצופים. עם זאת, גופי השידור המקומיים עדיין לא אימצו אותה, מה שהוביל לשיחות על הפצה עצמאית. יוצרי הסרט אופטימיים שהקרנות ביוון ייצרו עניין גם בישראל.
החוויה הייתה מהפכנית עבור שני הבמאים. “זו הייתה חוויה בלתי נשכחת ומשנה חיים,” משתף שייטאניס. הסרט התיעודי מהווה מורשת, יצירת סיפור חיונית שמטרתה לעורר מחשבה ולקדם דיונים על צדק ואנושיות.
