המשבר הכלכלי בקפריסין בשנת 2013 מיוחס ברובו לפרקטיקות הפזיזות של הבנקים שלה ולא למדיניות הממשלה דאז, כפי שנאמר על ידי מוסדות עצמאיים שונים. ככל שמועד הבחירות לפרלמנט מתקרב ב-24 במאי, המועמדים הפוליטיים מתדיינים על יכולות ניהול הכלכלה של מפלגותיהם, תוך התמקדות בעיקרה במורשת ממשלת כריסטופיאס ובהצעות הנגד של מפלגת השמאל, אקל.
בנקי קפריסין: מחלוקות פוליטיות סביב ניהול כלכלי
בנוף הפוליטי הנוכחי, מועמדים מהמפלגות השמרניות יותר, כולל דיסי, הציבו עצמם כנגד אקל, וטוענים כי לא ניתן לסמוך על אקל בכל הנוגע לכלכלה. הנרטיב שמציגות מפלגות אלו מייחס את המשבר הכלכלי להחלטות שהתקבלו תחת הנשיא דימיטריס כריסטופיאס, שניהל את המדינה בין 2008 ל-2013. עם זאת, נרטיב זה נתפס כמתמודד עם ראיות המציעות ששורשי המשבר טמונים במערכת הבנקאית.
הערכות עצמאיות מדגישות כישלונות בנקאיים
לפי דוח של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), המשבר היה במידה רבה משבר בנקאי, שנבע מפעילויות ופעולות של בנקי קפריסין. הקרן מציינת שלפני המשבר הכלכלי העולמי, קפריסין חוותה חוסר איזון פנימי וחיצוני משמעותי שהוחמר על ידי מגזר בנקאי מופרז וחשוף מאוד ליוון. בדוח נאמר, "קפריסין בנתה חוסרים פנימיים וחיצוניים משמעותיים לקראת המשבר הגלובלי. אלו הוחמרו על ידי מגזר בנקאי חלש ומוגדל…"
תפקיד הבנקים בירידה הכלכלית
לקראת המשבר, בנקי קפריסין קיבלו הפקדות רבות, בעיקר מנושים שאינם תושבים, והציעו ריביות גבוהות של עד 6 אחוזים בשנה. עם זאת, במקום להשקיע את הכספים הללו בפרויקטים כלכליים ברי קיימא, הבנקים השקיעו אותם ביוזמות נדל"ן ספקולטיביות ובהלוואות משפחתיות שמאובטחות בנכסים שהפחתתם הייתה מהירה. כתוצאה מכך, שיעור ההלוואות שאינן מתפקדות זינק ממתחת ל-10 אחוז ב-2009 ליותר מ-45 אחוז עד 2013.
השפעת מיחזור החוב היווני
המצב החמיר משמעותית בעקבות ההשקעות הגדולות של בנקי קפריסין באיגרות חוב ממשלתיות יווניות. לאחר מיחזור החוב היווני ב-2012, הבנקים ספגו הפסדים שהגיעו ליותר מ-4 מיליארד אירו, המהווים למעלה מ-22 אחוז מהתמ"ג של המדינה. אובדן האמון בקרב משקיעים ומפקידים גרם לזרם חריג של היתרים לכספים, עם צניחת הפקדות הבנקים ביותר מ-50 מיליארד אירו בין 2009 ל-2013, דבר שייבש את הנזילות בבנקים.
גירעונות בחשבון שוטף חושפים חוסר איזון כלכלי
לפני המשבר, קפריסין התמודדה עם גירעון בחשבון השוטף שהגיע בממוצע לכ-10 אחוז מהתמ"ג במשך שש שנים. זרם ההפקדות מנושים שאינם תושבים מימן גירעונות אלו בעבר, אך המשיכה להסרת הפקדות אלו הותירה את הכלכלה פגיעה. ניתוח של הקרן מצביע על כך שהטלטלה בזרימת ההפקדות של הנושים הלא תושבים הייתה גורם משמעותי שתרם למשבר הכלכלי.
פיקוח ומחויבות ממשלתית
למרות שממשלת כריסטופיאס היא שקיבלה את האשמה על המשבר, הבנק המרכזי של קפריסין (CBC) והבנק המרכזי האירופי (ECB) היו אחראים בעיקר על פיקוח על המגזר הבנקאי מאז שהמדינה אימצה את היורו ב-2008. הבנק המרכזי של קפריסין ספג ביקורת על כך שלא פיקח מספיק את פעילות ההלוואות של הבנקים ואישר השקעות מסוכנות באגרות חוב יווניות. בנוסף, מתן דרישות רזרבה נמוכות יותר להפקדות של נושים שאינם תושבים תרם למצב המסוכן של הבנקים.
מדיניות פיסקלית והשלכותיה
מדיניות הפיסקלית של הממשלה בתקופה זו תרמה אף היא להחרפת המשבר. בין השנים 2008 ל-2012 הממשלה רשמה גירעונות שנתיים מעל 6 אחוז מהתמ"ג, בעוד שחוב הציבור עלה מ-47.1 אחוז ל-84.4 אחוז מהתמ"ג. כתוצאה מהירידה במצב הכספי הציבורי, הממשלה איבדה את גישתה לשווקי ההון במאי 2011, מה שהשאיר אותה חסרת יכולת לתמוך בבנקים בעת המשבר.
חזון אקל לניהול כלכלי
לקראת הבחירות, אקל קוראת למדיניות כלכלית חברתית יותר, שמטרתה לענות על צרכיהם של אזרחים רגילים. הם טוענים שהממשלה הנוכחית לא ניצלה כראוי את המשאבים הכספיים לתמיכה בתשתיות ולמתן שירותים חיוניים לקבוצות פגיעות. למרות עליות מדווחות בתמ"ג ובהעסקה, המשך הגידול באי שוויון בהכנסות ממשיך להוות אתגר לרבים בקפריסין.
קריאות לשיפור התמיכה והאחריות
אקל דרשה מהממשלה להקצות טוב יותר את משאביה, כולל דיווח על עתודות של 6.1 מיליארד אירו, להשקעות פרודוקטיביות ולתמיכה למי שנפגעו מקשיים כלכליים. עם עליית יוקר המחיה והטעויות החיצוניות שמשפיעות על מגזרים שונים, המפלגה דורשת צעדים שיספקו הקלה ממשית למשפחות בעלות הכנסה נמוכה ולאנשים פגיעים.
ככל שהבחירות מתקרבות, הדו-שיח סביב משבר 2013 ותפקיד הבנקים ממשיך לעצב את הנוף הפוליטי בקפריסין. התוצאה עשויה לקבוע לא רק את הכיוון העתידי של המדיניות הכלכלית אלא גם את אחריות המוסדות הפיננסיים בשמירה על יציבות הכלכלה.
