ריחות — עבור עומר סוליימן, בושם מתחיל עם זיכרון. יצירת הבושם הראשון שלו, אשירה, עוצבה במהלך הסגר בשנת 2020, ריח מבוסס יסמין שמעורר את קייצי ילדותו על האי קפריסין. “העובדה שלא יכולתי לטוס לקפריסין גרמה לי להחמיץ אותו אפילו יותר,” משקף סוליימן, המדגים עד כמה הריח שזור עמוק בהיסטוריה האישית שלו.
צילום: cyprus-mail.com
- הבשמים זמינים דרך האתר שלו, www.alashiya.co/, וניתן למשלחם בכל רחבי העולם.
נולד למשפחה מפפוס ולימסול, סוליימן מגדיר את עצמו כאחד מהילדים של “עולמות שבין,” המתמקמים בין שתי תרבויות ושני בתים. משפחתו בילתה חופשות באי לאחר שעברו ללונדון ב-1974, וזיכרונות אלו עיצבו את גישתו לבשמים.
צילום: cyprus-mail.com
לפני כניסתו לעולם הריחות, סוליימן למד ביולוגיה ועבד במחקר בלונדון וקיימברידג'. עם זאת, המסע שלו פנה כשרגישויות לריחות סינתטיים התפתחו אצלו. “תמיד היה לי אף רגיש במיוחד,” הוא מודה. “בושמים גנריים גורמים לי למיגרנות ולתגובות פיזיות. כשראיתי שהריחות הטבעיים לא גורמים לזה, הכל השתנה.”
דרך מותגו, אשיה, סוליימן יוצר בשמים מבוססי שמן מחומרים טבעיים כמו יסמין, ורד, פריחת תפוז ולבדן — צמחים שמתחברים לא רק לקפריסין אלא למזרח התיכון הרחב. עבודתו מבוססת על פרק מרתק אך פחות מוכר בהיסטוריה הקפריסאית: גילוי אחת ממעבדות הבשמים העתיקות בעולם בפירגוס, המתוארכת לפני כ-4,000 שנה.
“זה היה הפתעה עבורי,” הוא משתף, בהתייחסות לאופן שבו האתר העתיק שינה את הבנתו את עולם הבשמים. המפעל חשף שאנשים זיקקו צמחים כמו ורד, לבנדר וכוסברה באמצעות דיסטילציות נחושתיות לפני זמן רב מהשיטות המודרניות. ההקשר ההיסטורי הזה הפך למקור השראה מרכזי לפילוסופיית המותג שלו.
במקום לנסות לשחזר נוסחאות עתיקות, הוא מעדיף להשתמש בחומרים רלוונטיים היסטורית, ולפרשם מחדש לקהל מודרני. “העניין שלי הוא להשתמש בחומרים שהיו חשובים היסטורית, אותם שדודי עבדו איתם, ולתרגם אותם דרך עדשה של קפריסין המודרנית,” הוא מסביר. גישה זו מגלמת תחושת המשכיות, כבוד לאותם צמחים בזמנים שונים.
לבדן, שרף יליד קפריסין והמזרח התיכון, הוא אחד החומרים הללו. לו מורשת עשירה, והוא משחק תפקיד מכריע במשפחת הבשמים ‘שפרה’, שנקראה על שם קפריסין על ידי בומר בושם צרפתי פרנסואה קוטי ב-1917. סוליימן מדגיש את האופי האישי של בשמים טבעיים, שמתפתחים באופן ייחודי לכל אדם. “הם באים במגע עם כימיית הגוף שלך, ה-pH של העור, החום, השמנים הטבעיים, כדי ליצור משהו ייחודי לך,” הוא אומר.
בנוסף לפרופילים הארומתיים שלהם, הריחות של סוליימן טבועים בהדהוד רגשי. בושם פריחת תפוז שלו, אנאת, הוא מחווה ישירה לעצי התפוזים של סבו, שפורחו בכפר שממנו גורשה משפחתו ב-1974. “תמיד הייתי אובססיבי לריח השדות האלה באביב כשהעצים פרחו,” הוא מזכיר. ריח העשיר והמהפנט של הפרחים הוא זיכרון שהוא רצה ללכוד בבושם אנאת.
האוסף המרכזי שלו כולל ריחות שמעוררים יסמין, ורדים ופריחת תפוזים — אלמנטים שהם מושרשים עמוק בחיים ובזיכרון הקפריסאי. “כשקפריסאים אחרים מריחים אותם, הם מתארים זיכרונות כמעט זהים לאלו שרדפתי כשיצרתי אותם,” הוא מורה, תחושה שמעוררת בו עונג בכל פעם מחדש. הקשר הרגשי הזה לריח מעמיק אף יותר בשל המשמעות התרבותית הרחבה של הצמחים הללו ברחבי הים התיכון והלווינט.
“יסמין בדמשק. ורד בפרס. פריחת תפוזים בצפון אפריקה,” הוא מפרט. “הפרחים הללו אינם שייכים למקום אחד; הם שייכים לאזור. אבל האופן בו הם מריחים בערב קפריסאי חם? זה שלנו.” תחושת המורשת המשותפת הזו משתקפת גם בשם המותג, אשיה, שנחשב לשם שהשתמשו בו הקפריסאים בתקופת הברונזה, תקופה שבה קפריסין הייתה שחקן מרכזי במסחר בים התיכון.
בהסתכלות לעתיד, סוליימן מדמיין לשמור את אשיה קטנה ואמנותית, תוך המשך חינוך הציבור על מורשת הבשמים הנשכחת של קפריסין. הוא חולם לגדל גן בקפריסין מלא בצמחים ילידיים, כאשר כל קציר שנתי יעורר בשם חדש — “ארכיון חי” של האי עצמו. שאיפה זו משקפת את מחויבותו לשמור ולחגוג את הזיכרונות החושיים שמגדירים לא רק את חייו אלא גם את מהות הארץ העשירה בהיסטוריה.
הבשמים זמינים דרך האתר שלו, www.alashiya.co/, וניתן למשלחם בכל רחבי העולם.
